<h1>ספר הנייר הלכ' תענית</h1>
<h2>דף יא:</h2>
א' רב הונא יחיד שקיבל עליו תענית אוכל ושותה כל הלילה, למחר מתפלל תפלת תענית, לן בתעניתו, כגון שקבל עליו יום אחד ונמלך בלילה להתענות כל הלילה למחר אינו מתפלל תפלה תענית, שהרי לא קבלה עליו מבעוד יום. והני דמקבלי להתענאה תרתי או תלתא יומי בכל יומא ויומא מתפללין ענינו עד תפילת ערבית דלילא בתראה. הגהה. פי' הצרפתים כי יחיד שקבל עליו להתענות ימים רבים או כל ימיו או שיני וחמישי ושיני, או שקבלו תעניות לזמן ידוע שאין לקבלן מבעוד יום. ע"כ.
<h2>דף יב.</h2>
הגהה. כתב הר"ר ברוך חיים ז"ל נראה להשר דהיכא שקבל עליו מאתמול שלא לאכול למחר עד חצי היום זהו מתענין לשעות ואסור לאכול עד חצי היום, ואם השלים מתפלל תפילת תענית. ורבינו יצחק כשהיה מתענה ביחיד היה רגיל לומר ביום לפניו הרני לפני' בתענית יחיד למחר. ור"ת אומר דסגי בלילה שלפניו אחר תפילה או בחצי הלילה, ואין צריך להוציא בשפתיו, דדווקא גבי שבועה כתיב לבטא בשפתים אבל בתענית סגי במחשבה. עכ"ל.
רב אלפס. א' שמואל כל תענית שלא קבל עליו מאתמול אינו תענית. ואימת מקבלה, בתפלה המנחה, וה"מ לענין צלויי דתעניתא, אבל לגבי תענית עלתה לו. רב אלפס. עד מתי אוכל ושותה, עד עמוד השחר דק"ל כר'. הילכתא דאם לא ישן אוכל עד שיעלה עמוד השחר, בין סילק שולחנו בין לא סילק, ואם היה דעתו לאכול אחר השינה הרשות בידו כשהתנה. ולענין משתה מיא היכא דאית ליה למיכל אית ליה למשתי. ואי לא לא. רב אלפס. והצרפתים שותים בלא תנאי. רב אלפס או' דמשעת שקבל לתענית עליה אסור למיכל בלא תנאי. ירושלמי. מי ששכח ואכל כגרוגרת אבד תעניתו, והוא שאמר יום סתם, אבל יום זה מתענה ומשלים, ולא אמרן אלא דאכל אבל טעם לא.
<h2>דף יב:</h2>
ולווה אדם תעניתו ופורע ואף ביום זה, אם לא יתיב בתענית חלום. והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום עד רביעית ואין צריך ברכה.
<h2>דף טז.</h2>
ה"ג. המתענה על החולה ונתרפא, על הצרה ועברה, מתענה ומשלים. תשובת הגאון. אין לנו לומר ענינו ערבית של כניסתו ואפילו שחרית, שמא יאחזו בולמוס ונמצא שקרן בתפילתו. ותמי' ר' על זה דאמ' בתענית, גבי לוזיף מר וליפרע, והשיבו בתענית חלום יתיבנא, ואמאי לא א' שהתפלל כבר ענינו. ור' נוהג לאומרו שחרית. ומיהו אפי' לאותן שאין או' ענינו שחרית לכל הפחות ש"צ אומר, דבולמוס לכולהו לא חיישינן. כן כתב הר"ר ברוך חיים בשם השר משאנ"ץ ז"ל. אדם שיש בידו עבירה ומתודה, דומה לטובל ושרץ בידו. אבל המתענה ומתודה עלתה לו תעניתו ומתכפר, שנ' ומודה ועוזב ירוחם.
